(ואת החיים שלי לשקטים יותר)

מאת: מיכל רוזן | 9 באפריל, 2025

הדבר היחיד שהיה מסודר במטבח שלי היו התירוצים שלי למה הוא נראה ככה.

"אין לי זמן", "זה המטבח, הוא אמור להיות מבולגן", "בפעם הבאה שאני קונה דירה אני אקח מטבח גדול יותר". אבל אז הגיע היום שבו הייתי צריכה למצוא את המגרדת בתוך ערימת הכלים ששטפתי לפני שלושה ימים ופשוט התפרקתי. החלטתי שאני לא יכולה ככה יותר.

הסתכלתי מסביב על המטבח הקטן שלי – 4 מ"ר של כאוס יצירתי

– והבנתי שאני צריכה פתרונות, לא עוד מטרים רבועים. ככה התחיל המסע שלי להפוך את הסיוט הקולינרי שלי למטבח מתפקד. וכן, זה קרה בזכות כמה דברים קטנים שעשו שינוי גדול.

אני אספנית. לא של בולים או מגנטים למקרר, אלא של גאדג'טים למטבח. מקלף שום חשמלי? ברור. מכונה לחיתוך ביצים קשות? למה לא. כותש אבוקדו ייעודי? איך אפשר בלי?

הייתי צריכה להודות באמת הכואבת – רוב הכלים האלה משמשים אותי פעם בשנה, בערך באותה תדירות שבה אני עושה פילאטיס. ישבתי על הרצפה ושאלתי את עצמי לגבי כל פריט: "השתמשתי בך בחצי שנה האחרונה?". אם התשובה הייתה לא, הוא עבר לקופסת "למסור לחברים" (שגם ככה לא משתמשים בזה).

ההלם הראשון: פיניתי שני מגירות שלמות.

יש משפט שאף פעם לא חשבתי שאגיד: "התאהבתי בפח אשפה". אבל זה קרה.

אחרי שבועיים של חיפושים, מצאתי את הפח החכם של LANO. בהתחלה הסתכלתי על המחיר וחשבתי "זה רק פח, נו באמת". אבל אז הבטתי בפח הישן שלי – דחוס, מטפטף, עם דוושה שנתקעת בדיוק כשהידיים שלי מלאות בשאריות מהסיר.

הפח החכם של LANO הוא כמו הדבר הזה שלא ידעת שאת צריכה עד שהוא נכנס לחיים שלך. הוא נפתח אוטומטית כשאת מתקרבת אליו (כאילו יש לו עיניים!), אטום לריחות, ויש לו מנגנון מיוחד שמונע מהשקית להישפך כשמוציאים אותה. חוץ מזה, הוא נראה כמו משהו שהגיע מהעתיד – מתכתי, מינימליסטי, כאילו מישהו לקח את כל הפחים המכוערים שהכרנו ואמר "אפשר לעשות את זה אחרת".